בן רבקה וישראל. צפריר (צופי) נולד ביום א' בחשוון תשל"ב (20.10.1971) בבית החולים פוריה בצפון. אח לשלוש אחיות – לילך, הדס ולוטם.
צפריר עבר את שנות ילדותו בקיבוץ בית זרע שבעמק הירדן. שנים אלו התאפיינו בחן, בשובבות וגם באחריות מדהימה. דוגמה שתיאר האב ישראל: צפריר היה מגיע אחר הצהריים למפעל הקיבוצי "ארקל", מתיישב על מלגזה ונוהג בה כאחד הנהגים המנוסים של המפעל, עוזר ומסייע לו בעבודות כאחד העובדים המקצוענים ביותר.
כשהיה בן שש עברה המשפחה לקיבוץ נען. המטפלת שלו בקיבוץ בכיתות א' וב', רותי ארדלי גלילי, סיפרה שצפריר היה ילד מתוק וחייכן עם לחיים עגלגלות, שאהב להתחיל את יום הלימודים בקריאת ספר.
כנער התבגר צפריר בנען. הוא בילה עם חבריו במועדון החטיבה, ובבקרים עבד בעבודות בוקר כמו שאר נערי הקיבוץ.
את לימודי החטיבה והתיכון עשה צפריר בתיכון האזורי המקיף על שם י"ח ברנר אשר בקיבוץ גבעת ברנר. הוא למד במגמת מכניקה וכתב בשאפתנות עבודת גמר בנושא "מכונת הקציצות של מטבח נען", על הקציצות שהיו המאכל "הלאומי" של חברי נען.
עידו ששון, אחד מחבריו הרבים של צפריר, תיאר את מעשי המשובה של החברים, "אני נזכר בערגה איך נהגנו לקצר יחדיו את ימי הלימודים הארוכים בתיכון, ללכת ברגל ל'קפלן' ומשם לתפוס טרמפ חזרה לקיבוץ, וכמה שיותר מהר, כדי להגיע לסככה של עג"ש (חדר האוכל של עובדי השדה), כי הרי עונת קטיף הכותנה עכשיו".
צפריר אהב את עונת קטיף הכותנה. הוא היה מאושר מהנהיגה על הכלים החקלאיים, אהב את השדות, את הטרקטורים, את מערכות ההשקיה ואת חדר האוכל בשדה.
בשנת 1989 התגייס צפריר לצה"ל והתנדב לגרעין נח"ל של תנועת בני המושבים. בנען הוא קיבל חדר כמו יתר החיילים בקיבוץ, ובו בילה בחופשות מהצבא. הוא וחברו עידו חלקו מיטת קומתיים במהלך שלוש השנים האלה, והם עברו יחד חוויות רבות של חיילים צעירים.
הוריו של צפריר עזבו את קיבוץ נען, הוא בחר להישאר שם אחרי שירותו הצבאי ומשפחת שני מהקיבוץ פרשה את חסותה עליו. הוא עבד באקונומיה של הקיבוץ (מטבח וחדר אוכל) והיה עובד חרוץ, מסור ואהוד על סובביו. בהשכמות לפנות בוקר וגם בסוף יום העבודה היה עוטה חיוך על פניו. בערבים נהג לבלות עם חברים בפאב הקיבוצי.
צפריר טס לארצות הברית כדי לעבוד ולטייל. הוא עבד שם כנהג משאית ונסע לאורכה ולרוחבה של הארץ הלא מוכרת כשהוא בטוח בעצמו וביכולתו לפתור כל בעיה אם תצוץ, כך כתבה רחל, דודתו, שהתגוררה בארצות הברית.
בזמן ששהה בארה"ב פגש צפריר שתי בחורות ישראליות והבטיח לסייע להן להתאקלם במקום ולבלות יחד. אחת מהן הייתה ליאת בן בסט, מי שהייתה לאהבת חייו. צפריר יצא לטייל למשך שבוע עם חבריו ועם ליאת. הוא קרן מאושר. לימים סיפר צפריר כי במפגש זה נפתחה הדלת והוא הבין שמצא את בחירת לבו.
צפריר וליאת סיכמו להמשיך לשמור על קשר טלפוני ביניהם לפחות פעם בשבוע. עם נחיתתה בארץ שלח אליה צפריר זר פרחים ענק, כדי לדעת את תגובתה, ולאחר שלושה חודשים הוא שב לארץ, אל ליאת. לאורך כל חייו התגאה בה והיה מאושר באהבתם המשותפת.
צפריר שילב בין חיי הקיבוץ השגרתיים לפעילויות התנדבות מגוונות. הוא ראה בהתנדבות ערך עליון – ההתנדבות למען הקהילה הייתה נר לרגליו. הוא התנדב למגן דוד אדום (מד"א) ולסיירות במשטרה. בני משפחתו סיפרו שהיה לצפריר לב ענק, ושמבחינתו הדבר הנכון לעשות היה לעזור לזולת. מדי תקופה הוא נקרא לשירות מילואים, אותו עשה ביחידת מודיעין שדה (יחמ"ן). מפקדו הישיר של צפריר אמר להוריו: "אתם יכולים בהחלט להיות גאים בו, הוא נהדר".
אך טבעי היה שצפריר החליט להתגייס למשטרת ישראל כדי להמשיך לשרת את המדינה ואת אזרחיה. בינואר 2000 הוא עשה זאת. צפריר רצה לחולל שינוי ולעשות טוב, הוא שאף לתת שירות טוב ואדיב לאזרחים – זה היה המוטו בחייו. הוא שירת באגף התנועה בבסיס בבית דגן. תפקידו לא היה קל, אך הוא עמד במשימה.
צפריר נשא לאישה את ליאת, ובשנים הבאות נולדו להם שלוש בנות – גל, אגם ושחף. הם התגוררו בבת ים ולאחר מכן עברו לראשון לציון.
ב-2011, ביום הולדתו הארבעים של צפריר, כתבה לו רעייתו ליאת ברכה:
"שוב שינית קידומת, הוספת עשור / אך אתה ממשיך לדהור, לא מביט לאחור. / ארבעים הוא בסך הכול מספר / בעיני היית ונשארת אותו הדבר. / יש כאלה שצריכים בשבילם לשבת שעות / כדי לומר עליהם כמה נקודות טובות / אבל אצלך קל וזורם / כי יש לך אופי פשוט מהמם. / קצת חזק לפעמים ולזה כנראה מתרגלים / יש בך אהבה ונאמנות לכל האנשים ולעולם אינך מתלונן על קשיים. / אז במה מברכים בן אדם מושלם / שיש לו כבר כל התכונות הטובות שבעולם? / רציתי לברך אותך בהמון ברכות קטנות וגדולות / לשנים שכבר היו ולאלה הבאות. / שיהיה לך המון אושר ועושר, יושר וכושר / הכי טוב שרק יכול להיות. / ונשאר לאחל לנו לעתיד / שתישאר פשוט כמו שאתה תמיד. / וזאת ההזדמנות לכתוב לך / תודה על הטיפול המסור שלך".
מוטי שני, חבר המשפחה ובן הקיבוץ שהתנדב באגף התנועה, סיפר על מפגש עם צפריר במשמרת: "צפריר סיפר לי שלעתים הוא עובד כסייר אוויר ממסוק. כשהוא על הקרקע הוא מנסה לחנך נהגים שוגים, ורק בלית ברירה עוצר מפירי חוק. שם נתמלאתי בגאווה אדירה מיכולותיו ומאישיותו של צפריר. מחד, האיש המחוספס, החד-משמעי, האוכף, הבטוח במעשיו. ומאידך, האופי הרגיש, מסביר הפנים, החייכן לנהג".
צפריר השתתף בכתבה בעיתון "דה מרקר". אחד הנושאים בכתבה היה רחמנותם של שוטרים בעת מתן דוחות תנועה, וצפריר סיפר, "לפעמים לא קל לקחת אלף שקל מאדם. לפעמים אני עוצר אנשים קשי יום שבעבורם אלף שקל הם הרבה כסף, אבל אם מגיע להם דוח והם ביצעו עבירה שמסכנת אותם ואת הנהגים האחרים – אין לי ברירה". בחלק אחר באותה כתבה שעסק במצבים המשעשעים ששוטרים נקלעים אליהם, צוטט צפריר שוב, "תפסתי פעם נהג נוסע מאה חמישים וארבעה קילומטר בשעה בתוך תל אביב כשהוא שיכור כלוט. הוא נסע לבד במכונית. כששאלתי אותו לאן הוא ממהר, הוא ענה מבלי להתבלבל שהוא לוקח את אשתו לחדר לידה, ושהוא צריך לקנות גלולות למניעת היריון. לקח כמה דקות עד שהוא הבין שאשתו לא במכונית ושעניין הגלולות לא מסתדר עם ההיריון".
באוגוסט 2012 השתתף צפריר בפעילות משטרתית חריגה של חילוץ כלב. האירוע תועד במצלמות וניתן לצפות בו באתר יוטיוב: "אגף התנועה – מחלצים את ידידו הטוב של האדם באיילון".
רב-סמל בכיר צפריר שיוו נפל בעת מילוי תפקידו במשטרת ישראל ביום ט' באדר תשע"ג (19.2.2013). ליבו נדם והוא בן ארבעים ואחת בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחולון. הותיר אישה, שלוש בנות, הורים ושלוש אחיות.
ספד לצפריר אביו ישראל: "צפרירי שלי, בני היקר והאהוב, באתי היום להגיד קדיש, כנהוג במסורת ישראל, אותה מסורת שכה התחברת אליה עם אשתך ובנותיך הנפלאות. אולם לפני הקדיש ברצוני לספר לך בקול רם את אשר אני מעביר לך בתשדורת השקטה האישית והפנימית שנעשית בינינו, אותה תשדורת הנרקמת מאהבת אב לבנו ויוצרת קשר בלתי נפסק, קשר אשר אינו צריך טקסים, אינו צריך עלייה לקבר או מועדים מיוחדים. הוא קיים כל הזמן ופורץ כאשר אתה מחליט לבקרני, כמובן ללא הודעה מוקדמת, ונכון גם כאשר אני פונה אליך בדרכי המיוחדת ... בן יקר שלי, אתה ראית מטרה נעלה לשרת את העם ובעיקר את האזרח הקטן ולשמש דוגמה, מוביל ומופת לכולנו. אתה ראית במשטרה גורם מחנך ולא גורם מעניש, גורם שתפקידו לתת שירות ולא לקבל טובות והנאות. תבורך, בן יקר ואהוב שלי".
רבקה, אימו של צפריר, כתבה שיר לזכרו: "אדם יודע אדם / על פי הליכתו, לבושו ודרך שיחתו / אדם יודע אדם / על פי חוכמתו, תבונתו ודרך התנהגותו / אדם יודע אדם / על פי נתינתו ויכולתו לעזור לזולת / אדם יודע אדם / ואין יודע את צפונות ליבו / ואין יודע את הרגשתו / ואין יודע את המתחולל בראשו ובנפשו / אדם יודע אדם / ולא תמיד מצליח לפתוח את סגור ליבו / הסגור במיליוני מנעולים קטנים / שמירה הדוקה על הרגשות והזיכרונות / הכול נעול בכספת החיים / אדם יודע אדם / והכול נעלם".
ליאת, אשתו של צפריר, ובנותיהם גל, אגם ושחף, כתבו: "יש הרבה דברים ברורים בחיים: השמש תמיד תזרח, הערב תמיד ירד, כל חג יגיע במועד שנקבע לו, וכל פרח יפרח בעונה המתאימה לו, אבל לעולם לא נוכל לקבל ולהתרגל לחיים בלעדיך. הותרת בליבנו ובחיינו חלל גדול, חסרונך הוא לא רק בשבת או חג או יומולדת. אתה לא תכין שיעורים עם גל, אתה לא תסרק את אגם, אתה לא תלמד את שחף לרכוב על אופניים, ולא תאכל ארוחת בוקר זוגית בשישי בבוקר. היית עמוד השדרה של משפחתנו, היית איש אשכולות כבעל וכאבא, היית הסלע האיתן עליו נשענו, והיית הצחוק שמילא את ביתנו. אומרים: 'הזמן יעשה את שלו', אך הזמן לא ירחיק וישכיח אותך מליבנו. דמותך לעולם תיוותר חרוטה בזיכרוננו. אנו מאמינות כי אתה שומר עלינו, מקשיב למחשבותינו, תפילותינו וגעגועינו. תהיה גאה בנו כפי שאנו גאות בך. אוהבות לעד, ליאת, גל, אגם ושחף".
כתבו רחל ובני, דודיו: "אנחנו זוכרים את צפריר כפי שהיה, איש גדול בעל קול חזק, זוג עיניים בורקות, חיוך לבבי ולב ענק מלא רוך, רגישות, אהבה ויחס לזולת".
באוקטובר 2014, ביום ההולדת הארבעים ושלושה של צפריר שחל כשנה וחצי לאחר נפילתו, העלה לרשת יורם פישמן צילום של קשת בענן וכתב: "היום התחיל עם קשת בענן. תמונה מרהיבה שנשלחה אלינו כאות משמיים. היום הוא יום הולדתו של אחי היקר ז"ל צפריר שיוו. מתגעגע בעוצמות שלא ניתנות לתיאור".
ביום השנה השלישי לנפילתו של צפריר, בפברואר 2016, כתבה אימו שיר לזכרו: "שלוש שנים... / במשעול בלב שדות / זוג פוסע לבדו / וידו בתוך ידה... / ואז מגיעה הבשורה המרה / וקול זעקה קורע את השלווה / ומרגע זה יש את החיים שלפני / את החיים שאחרי / ואין אנו יודעים לתאר במילים / את מה שאנו מרגישים מבפנים / כן, החיים ממשיכים / ואתה נמצא בכל רגע / ובכל שעה / אתה איתנו בכל נשימה / והגעגוע / לקולך הרועם / לחיבוק שובר הצלעות / לנוכחות העצומה / לתינוק הרך והנחמד / לנער המתבגר ולפעמים עושה שטויות / לחייל במדים בלילות הקרים ברמה / לבן הבונה את חייו באהבה גדולה / לאב המסור והטוב / לבעל האוהב את אשתו / לאח המחבק את שלוש אחיותיו / לאדם עם לב ענק / לך, בננו / לך, צפריר / אבא ואימא".
באזכרת חמש שנים לנפילת צפריר כתבה בכורתו גל: "אבא אני אוהבת אותך, אין שנייה שאני לא חושבת עליך. המילה אבא קיבלה משמעות אחרת, משמעות יותר כואבת. אתה מסוג האנשים שבלתי אפשרי לשכוח אותם. חסרים לנו הדמות האבהית שלך, הגבולות שלך, החום והאהבה שקיבלנו ממך ... היית בן אדם יחיד ומיוחד, היית בן אדם שאין לו תחליף ... תמיד תהיה חסר לנו אבא יקר שלי. נושאת אותך בליבי כל הזמן".
ביום הולדתו הארבעים ושבעה של צפריר כתבו אחיותיו: "אנחנו יודעות שצריך להסתכל על מה שיש, בכל זאת נכדות של סבתות אופטימיות. מאז שנפלת קרו הרבה דברים טובים ששווה להסתכל דווקא עליהם, אבל יש ימים שזה לא מצליח ... יש ימים שכל מה שאנחנו מצליחות לראות זה את מה שאין, את מה שלא היה, את מה שלא יהיה. פעם שישית חוגגות יומולדת בלעדיך ... מתגעגעות. מזל טוב אח שלנו".
דף אינטרנט לזכרו של צפריר הוקם באתר "גלעד לזכרם" של משטרת ישראל. צפריר מונצח באנדרטה לזכר חללי המשטרה שהוקמה במכללת השוטרים בבית שמש.
תצוגת מפה